פסק-דין בתיק בר"ע 684/05

1.         לפניי ערעור על החלטת בית-משפט לתביעות קטנות (כב' השופט ד"ר א' טננבוים), מיום ז' אדר א' תשס"ה (16.2.05), אשר פסק כי על המבקשת (הנתבעת בבית-משפט קמא) לשלם למשיבה (התובעת בבית-משפט קמא) סך של 4,000  ש"ח, בגין הליקויים, עוגמת הנפש ויתר ההוצאות שנגרמו לה.

2.         ואלה הן העובדות העומדות בבסיס התביעה והערעור.

 המשיבה רכשה מאת המבקשת מערכת ארונות תחתונים ועליונים במטבח, בשווי של 15,123  ש"ח. המשיבה שילמה את מלוא הסכום הנ"ל וקיבלה את המערכת, אשר הורכבה על ידי אנשי המבקשת בדירתה של המשיבה. לאחר מכן, טענה המשיבה  למספר ליקויים במערכת, כאשר הליקוי המרכזי - שהוא למעשה נשוא המשפט - היה "בטן" באחד המדפים של הארונות העליונים, שבו יש ויטרינה. המבקשת שלחה את נציגיה כדי לתקן את הליקויים. מרבית הליקויים תוקנו על ידי המבקשת, אך המשיבה התנגדה לתיקון המדף האמור עם ה"בטן" , כי התיקון המוצע  על ידי המבקשת, חייב התקנת "קושרת" באמצע המדף של  הארון. רוחב הארון באותה נקודה היה 90 ס"מ, והתקנת "קושרת", שהוצעה על-ידי המבקשת, היתה בגדר מחיצה לכל עומק הארון, וכך היה נחתך הארון בנקודה זו לשני ארונות נפרדים של 45 ס"מ, במקום 90 ס"מ, כפי שהיה במקור. סיבת התנגדות המשיבה היתה, כי היא אינה מוכנה שהארון שלה יחולק לשניים, כי היא זקוקה לשטח רצוף של 90 ס"מ הנ"ל.

3.         המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת"ק 4892/04), ובה דרשה להחליף את הארונות   הפגומים,  בארונות חדשים, ללא כל "קושרת", ובנוסף לכך תבעה פיצוי שלא יפחת מ-10,000  ש"ח, בגין הסחבת, ההתעלמות ממנה, השירות הגרוע שקיבלה ואי היכולת להשתמש בארונות העליונים במשך כשנה (סעיף 7, במסגרת סיכום כתב התביעה).

לחלופין, ביקשה המשיבה החזר כספי מלא של כל הסכומים ששילמה, בתוספת פיצוי הולם, והכל עד לגובה המרבי של סמכות בית-משפט לתביעות קטנות, שעומד, לטענת המשיבה, על סך כ-18,000  ש"ח (סעיף 8, במסגרת סיכום כתב התביעה).

            המשיבה צירפה לתביעתה את המסמכים של ההזמנה, וכן את ההתכתבות שהייתה לה עם המבקשת. כמו כן, צירפה המשיבה התכתבות שהייתה לה עם המועצה הישראלית לצרכנות, כאשר באחד מהמכתבים שקיבלה ממנה נאמר כי " לא מומלץ לתקן 'בטן' בתחתית ויש להחליף בחדש. רוחב היחידה 90 ס"מ הוא גבולי (תלוי גם בסוג ועובי חומר התחתית). יתכן גם שיש בעיה בחיבור/הרכבת ארון. אני ממליץ לך לרכוש מטבח מסומן בתו תקן שמיוצר בפיקוח מכון התקנים" (נספח י"ב לכתב התביעה).

4.         המבקשת (הנתבעת בבית-משפט קמא) הגישה כתב הגנה, ובו שמה את הדגש על זכותה לבצע תיקונים, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974.

הנתבעת חלקה על אותה "חוות-דעת" של המועצה הישראלית לצרכנות, והדגישה כי הארונות שסופקו למשיבה הם במצב טוב ותקין ואין מדובר בליקויים.

כן נטען בכתב ההגנה של הנתבעת, כי סכום הפיצוי אותו דורשת התובעת, הוא מופרז, על שתי חלופותיו.

5.         בית-משפט קמא שמע את הצדדים, בקצרה, בישיבה שהתקיימה ביום 16.2.05, ופסק מיד לאחר מכן, על אתר, כי אין מקום לקבל את טענת המבקשת כי היא זכאית לתקן את הפגמים, וזאת משום שתיקון הפגמים מחייב את התקנת ה"קושרת" הנ"ל, ולכך התנגדה המשיבה. מבין השורות של פסק הדין משתמע, כי בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התנגדותה זו של המשיבה, מאחר וציין כי לא ברור  שהתיקונים יחזירו את המצב לקדמותו (עמ' 2 לפסק הדין).

            ככל שמדובר בפיצוי הכספי, קבע בית המשפט לתביעות קטנות, כי כאשר ערך ארונות המטבח הוא כ-15,000  ש"ח, אין מקום לפיצוי בסך 17,800  ש"ח (שהוא הגבול הנכון של סמכות בית-משפט לתביעות קטנות). " מה שראוי לתת הוא ערך התיקון העצמאי, שיעלה, ובנסיבות העניין, הרי האומדנה היא סך של 4,000  ש"ח" (עמ' 2 לפסק הדין). בהמשך, ציין בית המשפט, כי סכום זה כולל את הליקויים, עוגמת הנפש ושאר ההוצאות (עמ' 3 לפסק הדין).

6.         המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגיש בר"ע לבית-משפט זה, בה חזרה על טענתה כי זכותה לבצע את התיקונים על-פי סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. ב"כ המבקשת, עו"ד יגאל עיני, הדגיש בערעורו כי המבקשת מוכנה לשלוח, פעם נוספת, אדם מטעמה לביצוע התיקונים, וחזר על דבריו של נציג הנתבעת בבית-משפט קמא, מר ששון, לפיהם הוא יכול לתקן את כל הבעיות שהעלתה התובעת (עמ' 1, שורות 16-15 לפרוטוקול בבית-משפט קמא).

7.         בדיון בפניי הובררו הנתונים הטכניים הבאים: ניתן לתקן את הארון על-ידי התקנת "קושרת" שתהיה בגב הארון, בגודל של כ-1 ס"מ, כך שלא תהיה מחיצה לכל רוחב הארון, ובמקרה כזה - גם לאחר ביצוע התיקון והצבת ה"קושרת" על ידי המבקשת בארון המשיבה - יוותר למשיבה שטח מלא של הארון, ברוחב 90 ס"מ, ללא כל בעיה (דבר זה הצהיר עו"ד עיני, לאחר הפסקה ועריכת בירור טלפוני עם מומחים של מרשתו; ראה עמ' 4, שורות   28-26 לפרוטוקול של בית-משפט זה).

            רק לאחר בירור זה, בשלב האחרון של הדיון בפניי, הודיעה המשיבה כי אין טעם להזמין את המבקשת לתקן, שכן היא עצמה כבר תיקנה את הטעון תיקון, לאחר פסק הדין של בית-משפט קמא. היא סיפרה, כי נציג המבקשת בא לביתה לאחר פסק הדין, אך הם לא הגיעו לעמק השווה, ולכן הזמינה המשיבה נגר פרטי, אשר ביצע כבר את התיקון. היא סירבה לגלות לבית-משפט זה את עלות התיקון, והסתפקה בכך שציינה כי אותו נגר פרטי "עשה לה מחיר". אין לה גם קבלה מאותו נגר (עמ' 5, שורות 13-7 לפרוטוקול של בית-משפט זה).

8.         ב"כ המבקשת, בסיכומים בעל פה בפניי, ביקש לקבל את הערעור בשל הטעות המשפטית של בית-משפט קמא, שלא איפשר למבקשת לבצע את התיקון (עמ' 4 לפרוטוקול של בית משפט זה).

לחלופין, טען ב"כ המבקשת, עו"ד עיני, כי הסכום שחויבה מרשתו כפיצוי, הוא גבוה מאד, שכן החלק שבו מדובר, דהיינו: המדף עם ה"בטן", עולה עשרות  ש"ח בלבד, שכן כל היחידה עם הוויטרינה עולה 800  ש"ח, והיא חלק זעיר יחסית מכל ארונות המטבח, העולים כולם כ-15,000  ש"ח (עמ' 5 לפרוטוקול הנ"ל).

9.       מאידך גיסא, טענה המשיבה, כי נגרם לה נזק גדול של עגמת נפש, בזבוז ימי עבודה ולימודים (היא סטודנטית), וכלשונה: " הייתי מטורטרת והפסדתי לימודים לצורך הפרשה שלפנינו" (עמ' 5, שורות 29-28 לפרוטוקול של בית-משפט זה).

10.       הגעתי למסקנה, כי מבחינה משפטית עקרונית, צודק עו"ד עיני ב"כ הנתבעת, המבקשת שבפנינו. אך, באופן מעשי, לא ניתן לפעול על-פי טענותיו המשפטיות, הכל כפי שיבואר לקמן.

אציג את היחסים המשפטיים שבין הצדדים, כפי שהדבר עולה מן החוק, ואת השלכותיהם על הנסיבות שבפנינו.